סערת צבעים

חנה לרנר (1909–1997) נולדה בסטרטוב שברוסיה לאשקה וברוך רובינשטיין. בבגרותה למדה פרסקו בבית הספר הגבוה לאמנות פלסטית "פרסקו" בוורשה ותולדות האמנות באוניברסיטת ורשה. ב־1935 זכתה בפרס עיריית ורשה. בשנת 1936 עלתה לארץ והתגוררה בהדר הכרמל שבחיפה, באותה שנה עברה לתקופה קצרה לתל אביב, שם לימדה ציור במועדוני תלמידים והציגה ציור קיר ביריד המזרח השני לזכר קורבנות ההתיישבות. היא נישאה לאריה לרנר, שהיה מבקר אמנות, מתרגם ועורך, חבר מערכת "דבר", ויחד עימו הייתה בין מייסדי קריית האמנים בצפת.

ביצירותיה הרבתה להשתמש במשטחים רחבים וגבוהים בקומפוזיציות צבעוניות ודקורטיבית, תוך שימוש במגוון חומרים: אבן, זכוכית, חרסינה וחומרים סינתטיים, והתמקדה בנושאים הקשורים לצפת וליהדות. מעבודותיה הבולטות: ציור קיר בבית הנשיא בירושלים, ויטראז' בבית הכנסת הגדול בתל אביב, תמונת קיר במלון גינוסר שעל יד הכנרת; ויטראז' ושלושה קירות בספרייה, באודיטוריום ובבית המדרש של ישיבת פלטבוש בניו יורק ושישה הקירות שהוקדשו לשישה סדרי משנה בקריית הנוער בירושלים.

ציור קירוני – תערוכת חנה לרנר, הארץ 1954.

ציירת החולמת על קירות, דבר 1965.