הציור מציג דמות אנושית שוכבת הרובצת להנאתה בגינה ומעליה יונים. הדימוי פתוח לפרשנות דו־משמעית: אפשר שהדמות רובצת בשלווה במחיצת היונים – דימוי פסטורלי של רוגע בגינה; ואפשר לראות את היונים כמבקשות לנקר את הדמות ולהעירה ממנוחתה. אפשר אם כן לראות בה דמות עזובה השוכבת ללא תנועה וללא מעש. הדימוי משתלב בגינה ובו־בזמן הוא מעין משל למצבהּ, שהרי משתקפת בו ההזנחה בדרום העיר ובצידה פוטנציאל הצמיחה והתחדשות של המקום, לפי דברי האמן.