מספר יצירה: #0615

אמן:
דוד ז'אן
תאריך:
1957
נושא:
מופשט
יישוב:
ירושלים
כתובת:
חזית בניין יוסף ויהודית ברמן, קמפוס אדמונד י' ספרא
בעלים:
האוניברסיטה העברית
מידות:
2.8X5.3 מטר
חומרים:
צבע, קרמיקה
טכניקה:
ציור על אריחים
מבנה:
ציבורי
מיקום:
חוץ
יצירה קיימת
כן

מופשט

היצירה עשויה אריחי קרמיקה מזוגגת מלבניים בגדלים כמעט זהים. האריחים מאורגנים גם אנכית וגם אופקית. הרקע של היצירה שחור ובמרכז יש יסוד מופשט העשוי מצולעים בצבעים וגדלים שונים. רובם בעלי פאות ישרות, לאחרים יש פאות מעוגלות או סגלגלות. היסוד המרכזי מוקף באריחים אפורים דקים יותר. היסודות הפנימיים הם במגוון צבעים: ירוק בהיר, תכלת כהה ובהיר, לילך־ורדרד, אפור, לבן, אוקר, צהוב, כתום בהיר ומעט שחור או חום כהה. רוב השטחים הצבועים אחידים, ובאחרים ניכרת משיכת המכחול העבה במשיכות קצרות. במקצתן גם נראה מרקם של פסים קצרים בצבע כהה. מימין ליסוד זה וגבוה ממנו יש אריח אפור אחד אופקי בולט ובתוכו חצי עיגול בצבע לילך־ורדרד בהיר. בצד שמאל, בחלקה התחתון של היצירה כתוב בצבע טורקיז על שני אריחים שחורים: "ביצוע: סטודיו כהנא" ובאנגלית "Executed by Kahana Studio". הכוונה היא לסטודיו של האמן אהרן כהנא ברמת גן, אשר יצירה שלו מופיעה בהמשך השדרה.

 

"'הוא מצייר על קירות, מקשט אוניות, מעטר כדי קרמיקה, מרים חלוקי אבן והופך אותם לפסל, מצייר כרזות וצוחק, הוא אינו בוחל בשום עבודת אמנות הדורשת טעם טוב, דמיון עשיר וחיוך. ז'אן דוד הוא משוגע. יש לו הומור ויזואלי מטורף. תנו לו מספריים, מכחול או עיפרון ביד והוא הופך לליצן משתולל, לסאטיריקן מעודן, להומוריסט מעמיק ולמשורר', דן בן אמוץ, "ז'אן דוד הוא צייר", מתוך הקטלוג ז'אן דוד: רב פנים. מוזיאון תפן, 2002, עמ' 17

 

כזה היה ז'אן דוד (1908–1993): עבודתו הייתה חלק מהאופנה האמנותית שרווחה בשנות החמישים בישראל; אמנים ומעצבים חברו לאדריכלים ויצרו כר פורה של אמנות על קירות בזירה הישראלית. דוד נודע בזכות יצירותיו שהוגדרו אז כ'מרשם תעשייתי' – עיטורים דקורטיביים שהתווספו למבנים ולמוצרים שונים כ'רשם תעשייתי' (המכונה מאייר טכני בשנות החמישים) עיצב דוד כרזות תיירות, עיטר קירות לאוניות צים ומטוסי אל על, יצר עבודות גדולות למלונות אכדיה ושרתון, מכון ויצמן, הטכניון, האוניברסיטה העברית ועוד.

אף שהשפעתו הסוריאליסטית ניכרת בעבודותיו, הוא פעל כצייר עצמאי. את תוכני יצירתו שאב לדבריו מכל מה שנקרה בדרכו ומה שצף ועלה בתת־הכרתו. את כל יצירתו צבע בצבעים עשירים על מנת להביא אושר ושמחה לעיני המתבוננים.

גם ביצירה זו ניתן לראות את הצורות הגאומטריות עם צורות עגולות ורכות. בדיאלוג זה ביקש דוד להפתיע את הצופה ברמיזה, בקריצה ובחיוך. מה מסתתר בין הקווים החדשים והצבעים הבהירים והעליזים? כל אלה מלווים בצביעה ידנית שנעשתה בסטודיו של זוג האמנים כהנא. שקיפות הצבעים, רכות הצורות לצד קווי מתאר ברורים וחדים הם כמו ריקוד צוהל בין השניים, מה שהופך את הרשמן התעשיית לאנושי", מיכל מור, "אמנות בעברית", עמ' 72.

מידע נוסף על היצירה
סגור