תנועה

האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו.

מרים כבסה נולדה בקזבלנקה מרוקו (1966–), גדלה בעמק הירדן מעל הכנרת וכעת היא מחלקת את זמנה בין ניו יורק לתל אביב־יפו. מרים כבסה פיתחה שפה ציורית ייחודית: במקום מכחולים, היא משתמשת בכלים ביתיים ובגוף שלה עצמה, כאשר הנשימה שלה מובילה את התנועה ומהווה עמוד תווך של פעולת היצירה. כבסה הופכת את הגוף שלה לכלי של הציור. מקצב הנשימה שלה והדרך שבה היא נעה יוצרים על המשטח עקבות של תנועתה. העקבות מייצרות דימוי קצבי, תבנית רפטטיבית המכילה בתוכה את רטט הנשימה. העבודה על משאית אשר נעה בכל רחבי הארץ, מתאימה לתנועתיות של עבודתה. הדימוי תופס, אוחז ומקפיא בתוכו את התנועה החיה והנושמת של כבסה. בשנת 1997 כבסה ייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה. היא הציגה תערוכת יחיד במוזאון תל אביב במסגרת פרס גוטסדינר, זכתה בפרסים שונים, יצירותיה נרכשו לאוספים של מוזאונים ברחבי העולם והיא הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובחו"ל, לפי אתר "אמנות בדרכים".