אופקים

"גדולה עוגן (1929–2022), פסלת ואמנית קרמיקה ישראלית, הושפעה הן מהנוף המקומי הארץ־ישראלי והן מתהליכי ההפשטה שהתעצבו באמריקה של שנות החמישים. ממורתה האמנית הדוויג גרוסמן היא למדה לחקור את האדמות בהרי ירושלים והנגב ואלו הפכו לנושא חדש ביצירתה. היא יצרה עבודות מחומרי המקום, צבועות בצבעי אדמה – צבעי הנוף המקומי. תבליטי הקיר הגדולים היו לסימן ההיכר שלה, וסימנו תפיסה חדשה של פיסול אקספרסיבי בחלל, שאותו ביקשה 'להנשים', לדבריה.

יצירה זו מסמלת את הצעידה שלה לעבר המופשט. משטחים גדולים של חומר רך, מעט קמורים ומעט קעורים, נמתחים אל האופק ויוצרים יחד קיר נושם. לדבריה, העמידה מול קיר מתחילה מנקודת אפס, ללא עקרונות מנחים מראש. היא מבקשת לתת לקיר לנשום, לא להעמיס משקל על הסביבה, לשמור על אווריריות, ולהוסיף רטט. כאשר נוגעים בו מעט דומה החומר לגוף האדם מצד אחד ולסלעים שבטבע מהצד האחר. האלמנטים הצורניים האלה יוצרים שפה, מעין אוצר מילים שאולי ישתבצו בסופו של דבר למשפט מלא בסיפור צורני", מיכל מור, "אמנות בעברית", עמ' 128.