אנחנו עם של גיבורי על

יוסף דסה (2005–2024) נולד באתיופיה וב־2008 עלה ארצה והשתכן עם בני משפחתו במרכז קליטה בקריית ים. אביו שהתאלמן נישא מחדש לאמטבל והם הקימו בית חם ואוהב בקריית מוצקין. יוסף למד בבית הספר הממלכתי־דתי מצפ"ה, בחטיבת הביניים על שם יצחק רבין ובקריית החינוך העירונית אורט מוצקין. התבלט בכישוריו הספורטיביים, במיוחד בכדורגל, והיה אהוב מאוד על הכול. לקראת סיום לימודיו בתיכון עברה המשפחה להתגורר בקריית ביאליק, אך יוסף בחר שלא להתנתק מחבריו  והמשיך ללמוד בקריית מוצקין. כבן יחיד שאימו נפטרה יועד לשירות עורפי, אך היה נחוש לשרת שירות קרבי ולבסוף שובץ לתפקיד נהג מבצעי. הוא מיאן להסתפק בכך ולבסוף הוצב בחיל הרגלים. עם גיוסו ב־21 באוגוסט 2023 החל הכשרת לוחם בגדוד שחם (931) של חטיבת הנח"ל. כשהחלה מלחמת חרבות ברזל היה עדיין במסלול ההכשרה כלוחם. במארס 2024 בטקס סיום המסלול, הוא נבחר כ"מצטיין מחלקתי". בליל 8 במאי נכנס עם יחידתו לשכונת זייתון בעזה, וכעבור יומיים ב־10 במאי כשיצא עם כוח מגדוד 931 לעבר מתחם בתי ספר בשכונת זייתון בעזה, נהרג מפיצוץ מטען. עימו נפלו עוד שלושה מחבריו למחלקה – סמל דניאל לוי, חברו בלב ובנפש, סמל איתי לבני וסמל ארמיאס מקוריאו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

דניאל לוי (2005–2024) נולד וגדל בקריית מוצקין, למד בבית הספר הממלכתי־דתי מצפה, בחטיבת הביניים על שם יצחק רבין ובקריית החינוך העירונית אורט מוצקין.  במהלך שנות לימודיו בלט כתלמיד ערכי וחייכן. הוא אהב מאוד כדורגל ובמיוחד אהד את קבוצת הפועל תל אביב. זאת ועוד, הוא התנדב בעמותת "תנו לחיות לחיות", שבה שילב את אהבתו לבעלי חיים והאכפתיות שאפיינו אותו. לקראת סוף התיכון הצטרף דניאל ל"עוצמה", תוכנית מנהיגות המכינה את המתגייס לשירות משמעותי בצה"ל, במטרה להגיע ליחידה קרבית ולתרום ככל יכולתו לעם ולמדינה. ב־13 באוגוסט 2023 התגייס דניאל לצה"ל ושובץ בחיל הרגלים, גדוד שחם (931) של חטיבת הנח"ל. כשהחלה מלחמת חרבות ברזל דניאל היה במסלול ההכשרה ללוחם. במארס 2024 התקיים טקס סיום המסלול, לאחריו יצא דניאל עם יחידתו להילחם בעזה. בליל 8 במאי נכנס עם יחידתו לשכונת זייתון בעזה, וכעבור יומיים ב־10 במאי כשיצא עם כוח מגדוד 931 לעבר מתחם בתי ספר בשכונת זייתון בעזה, נהרג מפיצוץ מטען. עימו נפלו עוד שלושה מחבריו למחלקה – סמל דניאל לוי, חברו בלב ובנפש, סמל איתי לבני וסמל ארמיאס מקוריאו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

יהונתן דויטש (2001–2024) נולד וג שירת כלוחם ביחידת מגלן בחטיבת הקומנדו ובמהלך אירועי 7 באוקטובר 2023 השתתף בפעולות החילוץ בקיבוץ נחל עוז, עם עוד לוחמים מיחידתו, עבר מבית לבית וחילץ אזרחים שנלכדו בממ"דים. באוגוסט 2024, כחודש לאחר שחרורו משירות סדיר, נרצח על ידי מחבלי חמאס בפיגוע טרור בבקעת הירדן.

שחר מנואב (2004–2025) נולד והתחנך באשקלון. למד בתיכון מקיף ב אשקלון ואחר כך עבר לכפר הנוער רמת הדסה שליד קריית טבעון. כל ילדותו ונעוריו היה חניך תנועת הנוער השומר הצעיר. הרצון לתת לאחרים בער בו, והוא שאף תמיד לעזור לכל מי שנמצא סביבו, ולכן התנדב בארגון "סח"י" (סיירת חסד ייחודית), העוסק במתן בסתר. כשפרצה מלחמת חרבות ברזל הוא עדיין לא התגייס, וציפה בכל מאודו להצטרף ללחימה. ב־7 באוגוסט 2024 התגייס לצה"ל כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית. תחילה הצטרף למסלול ההכשרה ביחידת יהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות) ואחר כך שובץ בגדוד 605 בחטיבה 188 (עוצבת ברק). עם סיום ההכשרה נכנס ללחימה בשטח רצועת עזה. ב־24 ביוני 2025 יצא לפעילות מבצעית בעיר חאן יונס שבדרום הרצועה. במהלך הפעילות נהרג ואיתו, נהרגו שישה לוחמים נוספים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

עידו אביב (1995–2024) נולד בירושלים וגדל והתחנך בכרמיאל. למד בבית הספר היסודי האיריסים, בחטיב הביניים באורט מגדים ובתיכון באורט פסגות. את האהבה הגדולה לים ספג מגיל צעיר מסבו משה. בגיל שלוש היה כבר על גלשן, ועד גיוסו לצבא גלש גלישת רוח. ב־2014 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. לאחר הטירונות והאימון המתקדם שירת בפלוגה מסייעת בגדוד 71 בחטיבה 188, ואז יצא לקורס מ"כים, ולאחריו שובץ כמ"כ בגדוד 75 בחטיבה 7.

כשהשתחרר מהצבא יצא לטיול הגדול במזרח הרחוק. בכל מקום צבר חוויות ורכש חברים. כשהיה בסרי לנקה, החל ללמוד גלישת גלים, ולימים הפך את הגלישה מתחביב למקצוע. הוא עבד כמדריך גלישה במועדון Surf Cycle בקריית ים. החיבור עם הילדים היה לו טבעי, ועד מהרה הפך למדריך אהוב ונערץ. כך הגשים את חלומו והביא למועדון את התפיסה שאין הם מלמדים רק לגלוש, אלא משתמשים בגלישה ככלי העצמה, במיוחד לבני נוער שזקוקים להכוונה ולתמיכה. הוא התמחה בהדרכת ״גלישה נגישה״ במכון וינגייט ויזם בעקבות זאת פעילות גלישה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שמאפשרת להם להתמודד עם קשיים ואתגרים יומיומיים. את דשה בת זוגו הכיר מימי התיכון, אך הזוגיות ביניהם התפתחה כשנפגשו אחרי הצבא בווייטנאם וטיילו יחד במשך חצי שנה. 

עם תחילת מלחמת חרבות ברזל עידו גויס למילואים בצו שמונה, שירת בצפון הארץ בגדוד 9232 (חש"ן) (חטיבה 679 בעוצבת יפתח). כעבור חמישה חודשים, יצא להפוגה קצרה וגויס שוב באפריל 2024, הפעם לעזה. ב־28 באפריל 2024 היה עם חפ"ק מג"ד בבית המ"פ של חטיבת כרמלי במרכז רצועת עזה במרחב מסדרון נצרים. באירוע שהתרחש בגזרה סמוכה, טנק עלה על מטען ליד בית החולים הטורקי ופרק את הזחל. מחבלים שהבחינו בתקרית החלו לירות פצמ"רים וטילי נ"ט לעבר הכוח ששהה במקום הטנק התקוע. במהלך חילופי האש טנק של צה"ל ירה בשוגג פגז לעבר בית המ"פ של חטיבת כרמלי. כתוצאה מהירי נהרגו עידו ולוחם נוסף. שני לוחמים נוספים נפצעו. לאחר נפילתו הועלה עידו לדרגת רב־סמל.

צ'לצ'או דמלאש (2004–2025) נולד באתיופיה והתגורר בבאר שבע. היה לוחם בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל ונהרג ב־24 בספטמבר 2025 מירי צלף של חמאס בעיר עזה,

מארו אלם (2003–2023) נולד באתיופיה ועלה ארצה בגיל אחת עשרה. בתחילה התגוררו בני המשפחה במרכז הקליטה איבים ואחר כך עברו לאשקלון. מארו אהב לרכוב על אופניים, לטייל לאורך החופים ולשחק כדורגל וסנוקר. ענף ספורט שהצטיין בו במיוחד היה ריצה. הוא השתתף בתחרויות ובזכות התמדתו ועבודתו הקשה הגיע להישגים נאים וקטף מדליות וגביעים. חינוכו בארץ החל במרכז הקליטה בשדרות ולאחר מכן למד בבית הספר התיכון מקיף ב באשקלון. לאחר שנתיים עבר ללמוד בפנימייה בכפר הנוער הדתי טכנולוגי בן יקיר שבעמק חפר, והיה תלמיד אהוב שייצג את כפר הנוער בתחרויות ריצה רבות. בעת לימודיו בכפר הנוער הצטרף לתנועת הנוער "אחריי" המחנכת לפיתוח מנהיגות צעירה ועזרה הדדית, והיה פעיל בה עד לסיום לימודיו.