ארון קודש ובימה

בית הכנסת עוצב בידי האדריכלית יהודית שטולצר ואת ארון הקודש והבימה עיצב האדריכל והאמן מאיר בן־אורי.

שנים ארוכות עמד הבניין לא גמור וכל התקדמות בגימור בוצעה באופן איטי. רק ב־1953 פנתה הנהלת בית הכנסת לאדריכל מאיר בן־אורי […] בהצעה לעצב את ארון הקודש והבמה. בן־אורי היה אחד מהאדריכלים הדתיים הבודדים שפעלו באותן שנים בישראל, אבל יותר מזה היתה לו גישה עיצובית שונה מזו של האדריכלים המודרנים שכמוהם היו לרוב והוא בחר לפתח גישה משלו. שורשים לגישה זו ניתן למצוא בעבודתם של הצייר הרמן שטרוק והאדריכל אלכסנדר ברוולד (מתכנן בניין הטכניון הישן) – שתי דמויות חיפאיות שהוקסמו מהנוף המזרחי וביקשו להשתלב בה. בן־אורי הכיר את עבודתם מקרוב בתקופה שבאה לאחר שהיגר מאירופה לארץ ישראל ב־1934. בניין ישיבת כפר הראה (1939) שתכנן בן־אורי ועליו כתבתי כאן הוא הדוגמה המפורסמת ביותר שתכנן. ניתן למצוא בה את ההשראה מצורות אותן השאיל מהאדריכלות הערבית המקומית, ובה שילב גישות מודרניסטיות עם סימבוליקה ואמנות. ברוח דומה עיצב את ארון הקודש והבמה בחדרה.

"בתכנון הפרויקט היתה שאיפה להשתמש בחומרי גלם מקומיים, ולשלב מוטיבים הקשורים לירושלים ובית המקדש וכאלה הקשורים לנופיה של חדרה", כתב יאיר בן־אורי, בנו של האדריכל ומנהל "מוזיאון בן אורי" שייסד אביו, במאמר שהקדיש לעבודתו בבית הכנסת בחדרה. בן־אורי עיצב את קיר המזרח ושילב בו כמה סוגי אבנים שאותם הזמין ממחצבות בגליל ובנגב. הגומחה בה ניצב ארון הקודש תוכננה כבר במקור באופן רחב במיוחד, כך שבן־אורי עיצב אותה כחדר בפני עצמו הפתוח אל אולם התפילה אך נפרד ממנו בעיצוב. חומות ירושלים ופרדסי חדרה נרמזו בעיצוב וכן ניתנה התייחסות להנצחת מייסדי המושבה ובניה שנפלו במלחמת העצמאות שהסתיימה שנים אחדות קודם לכן.

משני צידי ארון הקודש הותקנו עמודי אבן שנועדו לרמז על אותם עמודים שהותקנו בבית המקדש, יכין ובעז, כשבראש כל אחד מהם מופיע השם "יהודה" או "ישראל", שמות שחוזרים ומופיעים גם בציטוט מתוך ברכת הגאולה שבתפילת הלחש ומתנשא מעל לארון. על חזית כל אחד משני העמודים, שבראשם מעין רימונים, סותתו עיטורי עלים וששה תפוזים צבועים בזהב המרמזים על שבטי ישראל. גם את עמוד החזן עיצב בן־אורי והוא נותר בשלמותו בחזית ארון הקודש, מתוך יומן הרשת "חלון אחורי" למיכאל יעקובסון.

מאיר בן־אורי (1908–1983) היה אדריכל, צייר ומאייר, מנצח ומלחין ישראלי. הוא נולד בריגה וקיבל חינוך ציוני. בצעירותו פעל בתנועת הנוער "בלאווייס" ואחר כך באגודת הסטודנטים הציונית "קדימה" בברלין. ב־1932 ביקר בארץ ועם סיום לימודיו ב־1934 עלה ארצה ועברת אז את שמו מואסבוצקי לבן־אורי לזכר בונה המשכן בצלאל בן־אורי. הוא התיישב בחיפה עבד כאדריכל, והיה לתלמידו ועוזרו של הרמן שטרוק. ב־1942 עם נישואיו ליהודית (לבית פרץ ברנשטיין) התגוררו השניים בקיבוץ שדה אליהו, וארבע שנים אחר כך העתיקו את מקום מושבם לקריית שמואל (היום שכונה בחיפה). ב־1980 פתח בקומה השנייה בביתו את "המוזאון לאומנות דתית" [מוזאון בן־אורי], ובו הציג מבחר מעבודותיו בכל התחומים. על קיר הבית כתב "טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי, כִּי בְמִצְוֺתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי" (תהלים קיט, סו), פסוק ששימש מוטו ליצירתו.