בית מהרשק

ישראל מהרשק ממייסדי קיבוץ אשדות יעקב (1900–1948) נולד בריגה, למד ב"חדר" ואחר כך גם בגימנסיה. מגיל צעיר היה פעיל בתנועת צעירי ציון. ב־1920 עלה ארצה ועבד עם זאב ברזילי במזכירות מועצת פועלי תל אביב, בו־בזמן עבד עם אנשי חבורת "אחדות" (יוצאי לטביה) בבניין בשכונת בורוכוב, וב־1922 עבר לירושלים והיה במקימי הבתים הראשונים בשכונת בית הכרם. ב־1924 הגיע עם חבורת "אחדות" לגשר שבעמק הירדן ושם עיבדו את האדמה עד אשר ב־1933 עלו להתיישבות קבע על אדמות דלהמיה היא אשדות יעקב. ישראל מהרשק עסק בענייני ציבור: שימש שליח בתנועת "החלוץ" בליטא ובלטביה והיה מיוזמי ההתיישבות בנגב. על שמו קרוי מבנה הספרייה וחדר המוזיקה.

בית מהרשק החל כנראה להיבנות בסוף שנות ה־40 בידי קבוצת הבניין של הקיבוץ ונועד לשמש מבנה מרכזי לבית הספר, אשר יהיו בו כיתת לימוד, חדר מוזיקה, ספרייה וחדר מורים. שלד המבנה עמד ללא גג זמן מה, ועם הפילוג לא היה כסף להשלים את הבנייה. אחרי הפילוג וחלוקת השטחים בין האיחוד למאוחד, כנראה באמצע שנות ה־50 או קצת מאוחר יותר, הושלם הבניין, והיו בו חדר מוזיקה, כיתת לימוד וספרייה. בחדר המוזיקה נערכו גם חזרות מקהלת חברת ילדים בניצוחו של שייקה פייקוב ושיעורי התעמלות.

מאמרים על אריק קורן ויצירתו;

הקיבוץ והאמן.

שילוב אמנות בבנייה.

אריק קורן.

לקט ידיעות.

על ויטראז' בכנסייה.

אריק קורן, על אמנות הקיר.

אריק קורן נולד ב־1931 בגרודנה פולין (כיום הוֹרַדְּנַה בלארוס), בגיל 5 עלה עם הוריו לארץ ישראל, והם התיישבו באשדות יעקב. עוד בילדותו ניכרו בו כישרונות אמנותיים והצייר יחזקאל שטרייכמן שהתגורר אז בקיבוץ, לקח את אריק הצעיר תחת חסותו ולימד אותו את יסודות הציור. אחרי שירותו הצבאי ב־1952 השתתף בסמינר של אמני הקיבוצים באוהלו בהדרכת הצייר ליאו רוט, וב־1953 – בסדנת ציורי פרסקאות שהנחה הצייר שלדון שונברג בבית איתמר באפיקים. שנה אחר כך למד בקורס למורים לציור בסמינר הקיבוצים באורנים ובין מוריו היו הציירים פרלי פלציג ומרסל ינקו והפסל דוד פייגין. היכרותו עם אמנות הקרמיקה החלה בהדרכתו של האמן האיטלקי עמנואל לוצ'טי שלימד ב־1957 בכפר האמנים עין הוד. להרחבת הידע בקרמיקה ובסגרפיטו נסע לאיטליה והמשיך ללמוד שם אצל לוצ'טי ועמיתיו. באותן שנים גם יצר את עבודות הסגרפיטו הראשונות שלו: ב־1957 בבית מרדכי הלפרין בקריית חיים, במועדון אשדות יעקב איחוד ("ארבע העונות") ובבית הצנחן בקיבוץ מעגן. ב־1959 נסע בשנית לאיטליה, כשזכה במלגה של קרן תרבות אמריקה–ישראל והשתלם בטכניקות שונות של ציורי קיר באקדמיה לאמנויות יפות בוונציה. מששב ארצה יצר את עבודות הסגרפיטו בבית קרפ בקיבוץ אשדות יעקב איחוד ובמדרשה לחינוך אוהלו בכינרת. ב־1962 זכה במדליית כסף על תבליט קרמיקה שהציג בתערוכה הבין־לאומית לקרמיקה בבואונס איירס ארגנטינה. ב־1963 עיצב מחדש את חזית מגדל השעון ביפו, ושילב בעבודתו מסגרות אמנותית ברזל וזכוכית צבעונית. העיטורים סיפרו את ההיסטוריה של יפו.
במשך השנים רבות יצר אריק קורן עבודות רבות בארץ ובחו"ל, בבתים ציבוריים ופרטיים בארה"ב, קנדה, יפן, אוסטרליה, אנגליה, מרוקו, דרום־אפריקה, דרום־אמריקה, גרמניה והן אף נרכשו על ידי המוזאון לאומנות מודרנית בניו יורק ומרכז האומנות Art South בפילדלפיה. תחומי העיסוק האומנותי שלו היו מגוונים: ציור, פיסול, סגרפיטו תבליטים מעץ בטון ומקרמיקה, פסיפסים, ויטראז'ים בבתי כנסת וכנסיות, ופיסול זכוכית בתנור. בין השאר ביצע את חלונות הוויטראז' בבית נשיאי ישראל לפי ציור של ראובן רובין. בשנותיו האחרונות נסע מדי שנה למספר חודשים בארה"ב כדי לבלות עם משפחת בתו ונשבה בקסמה של ניו יורק, הסתובב ברחובותיה, רשם והתרשם. רשמיו מעוצמת הכרך התבטאו בעבודותיו. באותן שנים עסק גם בפרדוקסים במאה ה־21 וביטא זאת בסדרה "Garbage of the Western World".

במאמר "אמנות הקיר והפסיפס" תיאר אריק קורן את חשיבות אמנות הקיר בתרבות בעולם, וכתב בין השאר שעבודות בסגנון הסגרפיטו מחנכות "לאמנות, לחדוות העין והנפש, לאסתטיקה, ליפי היצירה ורוח היצירה – ובאופן היעיל ביותר", לפי ארכיון אשדות יעקב איחוד