והשמיים היו לים והים היה ליבשה

הטבע מזמן מפגשים של צבע וצורה המשתנים בהשפעת האור. כך נוצרת הזדמנות לאחוז בקצה המופשט ולבטא את תמצית הנוף החיפאי: מפגשים בין רכסי הר הכרמל והוואדיות, חריצי השבילים בהר, השמיים הרחבים והים. האמנית מזמינה לקריאה חדשה של הנוף הידוע והמוכר ומשתמשת בצבעיםכמחווה לפעולה הציורית הקורית בסטודיו, שמאפשת המרה של צבעי הטבע הירוקים בפלטה צבעונית ואישית. צבעי הארגמן הם הדהוד לתקופה שבה הפיקו בחופי חיפה את הארגמן מחלזון הארגמון .

עבודה זו נעשתה בהשראת הסופר הערבי־ישראלי אמיל חביבי, יליד חיפה שכתב: " … השמיים היו לים והים היה ליבשה" (הספר "סאריא בת השד הרע"). אמיל חביבי ערבל בתיאורו את הנוף כמו טרף קלפים וכך נוצר נוף אישי, פרטי, שנבנה מזרם התודעה ומזיכרונות העבר הפוליטיים והאישיים. המקום שבו הים הופך ליבשה והיבשה לים הוא מקום של ורטיגו, של חוסר התמצאות במרחב ושל אובדן היכולת להיאחז במוּכר. הצבת העבודה במהלך אלף המדרגות המחברות בין הים להר ממחישה את הנושא.

הציירת איריס סינטרה היא בוגרת תואר ראשון באדריכלות בבצלאל ותואר שני במחלקה לאמנות באוניברסיטת חיפה, והיא מתגוררת ויוצרת בחיפה.