וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם

הפסיפס "ושבו בנים לגבולם" שיצר האמן עמנואל סלע, הותקן בבית הספר זיכרון יוסף ב־1958 על חזית הקיר המזרחי של אולם הספורט הישן (שפנה לכיוון רחבת הטקסים והמגרש). הוא נעשה כחלק מעיטור מבנה הקבע המחודש של בית הספר והנושא שלו נבחר כדי לשוות לבניין אופי ציוני. לפי זיכרונות אנשי אחוזה, הפסיפס נעשה באבנים טבעיות בעלות גוון מט, וכך בשעות אחר הצוהריים כשהשמש הכתה על הקיר, היה מראהו זוהר. הפסיפס היה ססגוני: צבעי אדמה עזים, כחול, תכלת, ירוק וכתום זהב. הדמויות עוצבו בגוונים של חום וכתום, הרקע סביב הבתים – בתכלת וצהוב, והצמחייה, העץ והשיבולים – בירוק זית וצהוב.
הפסיפס נהרס ב־1995 במהלך עבודות שיפוץ, הרחבה וחיפוי מחדש של קירות המבנה. ועד ההורים ניסה לשמר את הפסיפס, אך הטכניקה שבה האומן הדביק את האבנים ישירות על יציקת הבטון הפכה את הסרת הפסיפס לבלתי אפשרית מבלי שיתפורר לחלוטין. העברת הפסיפס שהצריכה ניסור של  קיר הבטון והעברתו במנוף הייתה יקרה מדי. כיום עומד מבנה בטון וזכוכית במקום שבו עמד הקיר מעוטר הפסיפס, לפי אלי רן.