חדר הזיכרון

בית הבנים במרכז הקיבוץ ובו מרכז תרבות וחדר זיכרון לנופלים. על קיר בבית נכתב: "נזכור את רעינו שנפלו בקרב ותפילת השלום בפיהם. בנפלם ביקשו הם על נפשנו שתהא ראויה לזכרם". חזית הבית בנויה כחומה ולצידה מגדל בגובה כ־18 מטר, זכר לימיו הראשונים של היישוב. על המגדל תבליטים משני צידיו, למלוא גובהו. התבליטים המופשטים מתחילים כשורשים בחלקו התחתון של הקיר וצומחים עד לחלק העליון, בדמות יונה הנוסקת לשמים וכנפיה מחולקות לשבעה חלקים, כחנוכייה שבקניה אש התמיד. בעיצוב המגדל שולבו הדברים הבאים: "מתוך שורשים שבאדמה וחזון הדורות חזרנו למולדת, ובמעש היצירה הקמנו בה בית בל ימוט לדורי דורות. יצרנו יש מאין ומדינה לתפארת. בנינו בני הדור השני חרפו נפשם במלחמות לקדש חזון דורות זה, ולהם הצבנו פה יד ושם". בצל עצים לפני בית הבנים הוצבה אנדרטה לנופלים: פסל העשוי שמונה צינורות מתכת, מעין גזעי עצים חלולים שבהם חורים וקרעים והם עומדים זה לצד זה ויוצרים צורה של שיח נפתח. מבסיס הפסל גם יוצאים לכיוונים שונים צינורות צרים וארוכים, והצורה הכללית היא של צמיחה שנקטעה לעד, מתוך אתר "יזכור"

את החדר עיצב האמן משה סעידי ואת החנוכיות – מיירים ברעם.

מיירים ברעם (1911–2003) נולד בגרודנה והיה לחבר בשומר הצעיר. משעלה לארץ היה ממייסדי כפר מנחם ב־1932. עבד בקיבוץ במסגרייה ובמוסך ואף היה פעיל בתחום התרבות. כשנפל בנו גברי (גבריאל) ברעם החל מיירים ליצור חנוכיות, העשויות ממתכות שאינן מתכלות: נחושת, ברונזה והקדיש אותן לזכר בנו. הטכניקה שבה עבד הייתה ללא יציקה וללא תבנית.

סרט על החנוכיות של גבריאל ברעם.