מאיר בן־אורי – ציורים בבית המשפחה

מצב השתמרות היצירה: הציור בחזית הבית חודש לימים בידי בני המשפחה.

מאיר בן־אורי (1908–1983) היה אדריכל, צייר ומאייר, מנצח ומלחין ישראלי. הוא נולד בריגה וקיבל חינוך ציוני. בצעירותו פעל בתנועת הנוער "בלאווייס" ואחר כך באגודת הסטודנטים הציונית "קדימה" בברלין. ב־1932 ביקר בארץ ועם סיום לימודיו ב־1934 עלה ארצה ועברת אז את שמו מואסבוצקי לבן־אורי לזכר בונה המשכן בצלאל בן־אורי. הוא התיישב בחיפה עבד כאדריכל, והיה לתלמידו ועוזרו של הרמן שטרוק. ב־1942 עם נישואיו ליהודית (לבית פרץ ברנשטיין) עברו השניים להתגורר בקיבוץ שדה אליהו, וארבע שנים אחר כך העתיקו את מקום מושבם לקריית שמואל (היום שכונה בחיפה). ב־1980 פתח בקומה השנייה בביתו את "המוזאון לאומנות דתית" [מוזאון בן־אורי], ובו הציג מבחר מעבודותיו בכל התחומים. על קיר הבית כתב "טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי, כִּי בְמִצְוֺתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי" (תהלים קיט, סו), פסוק ששימש מוטו ליצירתו.

בית האמן לפי דברי בנו יאיר בן־אורי: הציור בכניסה לבית צבוע בתכלת, כתום, לבן ושחור. השמים צבועים בצבע צהוב כתום, כצבע כל קירות הבית ואילו ההרים וכל מה שמתחת השמים – בצבע תכלת. צבע התכלת שבתחתית הציור מסמל את קדושת השמים המתגלה על פני הארץ על ידי עם ישראל. בציור אפשר להבחין בכמה כלים: כוס אליהו הנביא, נר הבדלה, כלי לבשמים ויד המשמשת את בעל הקורא בתורה – כולם נטועים בנוף הארץ כמו היו מבנים מפוארים ולא כמקובל על השולחן בבית. מתחתם נראים שני עיגולים גדולים, המזכירים את החלק התחתון והעליון בעצי החיים שעליהם מגוללים יריעות ספר התורה (לפי נוסח אשכנז). בעיגול הימני מצויר המשכן הניצב בתוך מחנה ישראל במדבר כמתואר בספר שמות, ובעיגול השני – בית המקדש בהר הבית בירושלים כמתואר בספר מלכים. פרשיות המשכן והמקדש הן הפרשיות שמהן לומדים על ייעודו של האמן הדתי ובהן מצויים היסודות לעיצוב תשמישי הקדושה בבתי כנסת ובבית היהודי.