מדינת כל אזרחיה

ברחוב יוחנן הקדוש 26 מוצבת העבודה מדינת כל אזרחיה של האמנית מירי פליישר. בשלושה חלונות אטומים הטמיעה האמנית שברים של כלי חרס, פורצלן ועץ. שם העבודה מרמז על עיסוקה בסוגיות הנוגעות לאפשרות הקיום המשותף בחיפה בפרט ובאזורנו בכלל. פליישר, אמנית חומר ופורצלן, עוסקת בקשר בין ביוגרפיה אישית לרעיונות חברתיים ופוליטיים. כך כתבה על עבודה זו: “שלושת החלונות הם בעצם חלונות אטומים של בית סגור מ-1948, כך שלחדוות היצירה מתלווה צער עמוק על זיכרונות העבר של היהודים והערבים והקונפליקט שלא נפתר עד היום”.

בכל חלון יצרה האמנית דימוי אחר: בחלון אחד כלים שבורים, המייצגים את רצון האמנית לזכור את הההרס והשבר המתמשך; חלון שני מייצג את “השוני המבורך של תושבי המקום”, ובחלון שלישי ניתן לראות דימוי של עץ, המסמל את “הניסיון לבנות עץ שלום מתוך השברים”. שברי הכלים, המזוהים עם אירוח במרחב הביתי, איבדו כאן את השימושיות שלהם ונותרו רק המשמעויות הסמליות שלהם. כדי החרס שנוצרו בחברון מסמלים את התרבות הפלסטינית המקומית, וכלי הפורצלן מייצגים את עליות היהודים מאירופה. הכלים”, פליישר כותבת, “מסמלים את החיים שהיו פעם בבית, את התושבים שהתגוררו בו. היום הבית והכלים שייכים לכולם, ולאף אחד”.

מירי פליישר, בוגרת בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. מתמחה בהוראת פיסול פיגורטיבי ופורצלן. הציגה בתערוכות רבות ברחבי הארץ, מתוך מוזיאון ללא קירות – מסלול אמנות בואדי ניסנאס.

מירי פליישר נולדה נולדה בחיפה ב־1947. אביה הנס אורי אברהם עלה לארץ מגרמניה ועבד כפועל בבית החרושת לקרמיקה "קדר" בעיר. בבית היה ייצוג של פסלי בית החרושת שעוצבו בידי אמנים ישראליים. לאחר מכן עבד במשטרה. אימהּ נעמי, בת למשפחה הונגרית עסקה בעבודת פוליטורה על רהיטים. בנעוריה למדה בבית הספר הריאלי בחיפה, אחר כך למדה בבצלאל קדרות ועיצוב קרמי והחלה לפסל. משנת 2000 החלה תקופה יצירתית ביצירתה. בעבודותיה מאותה עת בולטים מוטיבים של התפוררות ובנייה מחדש, המלווים בעירוב של היבטים פוליטיים, ביוגרפיים וארס־פואטיים. למשל, בעבודה "יפו" (2012) יצרה שלושה מבנים המחברים שברי קרמיקה פלסטינית ופורצלן ישראלי–אירופי, שקנתה בחנויות יפו ועיצבה את החומרים בצורת מבנים. עבודה זו מוצגת באוסף הכנסת. יצירותיה מן העשור השני של המאה ה־21 עוסקות שוב בקדרות המסורתית, וחלקן עשויות באובניים, לפי ויקיפדיה.