מחיצת האותיות הפורחות

מחיצת עזרת הנשים עשויה 14 לוחות ברזל בעובי 8 מ"מ, החתוכים בלהבת אוטוגן וצבועים בלבן מט בתנור. גודל כל לוח: 2.5X0.6 מטר, והם מחוברים לעמודים בגובה 1 מטר.

במחיצה נראות אותיות האלפבית העברי בגדלים שונים; אחוזות זו בזו, פנים וחוץ, ישר והפוך, מלגו ומלבר, "אותיות פורחות באוויר" – כך אפשר לקוראן משני צידי המחיצה. מחיצה זו הולמת את תפיסתם של מייסדי קיבוץ סעד שרובם עברו את אימי השואה, וחזקה עליהם לבחור למחיצה את הפיוט "אלה אזכרה" ("סדר העבודה" במוסף יום כיפור). פיוט זה מזכיר את פרשת עשרת הרוגי מלכות, אשר בה הועלה רבי חנניה בן טרדיון על המוקד עקוד בתורתו, ורבי עקיבא קונן: "רואה אני גווילין באש, ואותיות פורחות באוויר". המטרה של מחיצה בין עזרת הגברים לעזרת הנשים היא אומנם ליצור הפרדה, אך בקיבוץ שהשוויון בין המינים חשוב מאוד, "שקיפותה" של מחיצת האותיות הולמת את העיקרון ההלכתי: "כמות המגולה, ככמות המכוסה". לאורך המחיצה נראה המאמר המאחד של חז"ל מפסחים קיז: "בעשר מאמרות של שבח נאמר ספר תהילים: בניצוח, בניגון, במשכיל, במזמור, בשיר, באשרי, בתהילה, בתפילה, בהודאה, בהללויה. מכולן הללויה, שהשם והשבח כלולין בו".

סרט על בית הכנסת, מיכאל יעקובסון..