נוף ובקתה

האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו

מתן בן־טולילה נולד בקבוצת יבנה (1978), חי ויוצר בירושלים. הוא בוגר תואר ראשון ושני במחלקה לאמנות בצלאל, זוכה פרס לורן ומיטשל פרסר להצטיינות בציור ופרסי הצטיינות מטעם קרן תרבות אמריקה–ישראל. מרצה לאמנות ומרכז מגמת האמנות בתיכון לאמנויות בירושלים. מתן הציג בתערוכות רבות במוזאונים וגלריות בארץ ובחו”ל והוא מיוצג ע"י גלריה נגא לאמנות עכשווית.

בשנים האחרונות מתן מצייר ציורי נוף גדולי ממדים. הציורים משתהים על נקודת המפגש בה מציאות והפשטה מתקיימות בו־זמנית. הנוף המופיע בציורים מכיל מבנים זמניים, משתנים בצורה ובמהות, מבנים המצוירים באופן סכמטי, פשוט במכוון, העומדים בניגוד ובהתנגשות עם הנוף המופשט בו הם נטועים. שיטות העבודה שלו כוללות חזרה, מילוי ומחיקה ואף שיבושים מכוונים, תוך שימוש בצבעוניות רבה, לעיתים מלאכותית ומוקצנת. הוא חוקר סוגיות של תנועה, יציבות ושליטה ובמקביל גם את היעדרן או היעלמותן של תכונות אלו ומציע מספר אפשרויות היתכנות במקביל. המבנים הזמניים מתפשטים בנוף, כובשים אותו ובמקביל מהווים בו חסימה או חציצה, מכתיבים את קנה המידה של הנוף, את נקודת המבט והנרטיב. למרות שבמבט ראשון נראה שהנופים המצוירים לא מתארים מקום קונקרטי, הם מכילים תדר שקט של ניתוק, חרדה ומתח המאפיינים את החיים במרחב הישראלי. הבחירה שלו להתגורר ולעבוד בירושלים – עיר ייחודית, מלאת סתירות, מתחים ושכבות היסטוריות ופוליטיות – עומדת בניגוד גמור לשקט אשר בסטודיו. המתח הזה, בין הרעש הגדול לדממה נמצא בגרעין של עבודתו.

בעבודתו על גבי המשאית בחר מתן לצייר בקתה פשוטה למראה, הממוקמת בתוך נוף מופשט הבנוי מפעולות ציוריות דינמיות וקצביות. הבקתה מנותקת מן המרחב שסביבה, מזמינה התכנסות, התייחדות, וגם נקודת תצפית ניטרלית על כל מה שנמצא בסביבתה. פלטת הצבעים העזה שנבחרה עומדת בניגוד גמור לצבעוניות הישראלית השטוחה ומוצפת האור. הן הבקתה והן הנוף שייכים למקום אחר, אולי פנימי, מקום בו ניתן לשהות ולהרהר בניגוד לצפיפות ולקצב הגבוה שמאפיין את החיים בישראל. בחלון משתקפת חוטמית, פרח בר שניתן למצוא אותו בשולי דרכים רבות בישראל, וגם באזורי יישוב שונים. בצידה השני של המשאית מצוירות מספר חוטמיות ולידן כמה ירחים. הירח והחוטמית מנהלים מחול של התקרבות והתרחקות, וכמו הבקתה מבקשים רגע אינטימי של יופי וחסד.

סרטון על היצירה.

​