עד הניצחון

יובל רביע (1990–2023) גדל והתחנך במושב ישע, למד בבית הספר היסודי "יובלי הבשור" ובתיכון "מעלה הבשור". ילד יצירתי ומוכשר שאהב לצייר, לבנות דברים בבוץ, לפרק מכשירי חשמל ולבנות אותם בחזרה. כנער, גילה את עולם הגרפיטי ובעקבותיו העמיק, פיתח ושכלל את כישרון הציור שלו. עם סיום הלימודים התגייס לחיל ההנדסה הקרבית ושימש כמפעיל D9 (דחפור משוריין). שירת בכרם שלום כמפעיל מצטיין. אחרי שהשתחרר מהצבא, התפנה לממש את הצדדים האמנותיים שבו. הוא היה צייר מחונן, הציג ומכר את ציוריו בתערוכות, מסיבות טבע, פסטיבלים וירידים שונים. בנוסף לכך, יצר מוזיקה אלקטרונית ונהג לנגן במסיבות טראנס בשם U.V. לצד האמנות, החברים היו הדבר החשוב והמשמעותי ביותר בעבורו. הוא היה כריזמטי, מצחיק, מלא בנתינה ומעל לכול – חבר טוב. אחיו הצעיר נועם היה אחד החברים הטובים שלו. הם נהגו לבלות ביחד במסיבות, עם חברים ועם בני המשפחה. יובל הצטרף ב־2021 לעסק המשפחתי, המסגרייה שניהל אביו. הוא ניגש לכל עבודה עם יצירתיות ומסירות של אמן, הקפיד על כל פרט ופרט ולא התפשר על פחות מגימור מושלם. באביב 2023 הכיר את נוי זעפרני, והשניים התאהבו. בערב שמחת תורה תשפ"ד, אחרי ארוחת חג בבית משפחת רביע, יצאו יובל, נוי ונועם לחגוג את האירוסין של נוי ויובל במסיבת הטראנס "פסיידאק", שנערכה בשטח פתוח באזור עוטף עזה, בין קיבוץ נירים לקיבוץ ניר עוז. יובל היה אחד ממארגני המסיבה והיה אמור לנגן בה בזריחה.

ב־7 באוקטובר 2023 עם תחילתו של מטח הרקטות, החליטו השלושה לעזוב את מתחם המסיבה ולהגיע לקיבוץ ניר עוז, שם התגוררה חברה שבביתה היה מרחב מוגן. הם הצליחו להגיע לשער הקיבוץ, אך שם נתקלו בחוליית מחבלים. יובל ואחיו נועם נרצחו במקום, וההודעה על הירצחם התקבלה שלושה ימים לאחר מכן. נוי זעפרני נחשבה לנעדרת במשך עשרה ימים, עד שהתקבלה ההודעה כי גם היא נרצחה.

האב ג'וג'ו רביע ביקש להנציח את בניו ואת נוי זעפרני, אסף את ציוריו של יובל והפקידם בידי אברהם כפיר אדרי חברו המעצב. הלה יצר הדבק של ציורים והוסיף לתוכם את דמויותיהם של השלושה. את הציור השלם הדפיס על שמשונית, התלויה על המשאית.