קיר קרמי

היצירה עשויה 480 קוביות קרמיות תלת־ממדיות, בצבעי אדמה בהירים מאוד ורכים, שנהביים או מוזהבים, היוצרים מעברים הדרגתיים כמעט עד הצבע הלבן. כיום בגלל זוויות הקוביות וההצללה ואולי גם בשל לכלוך שהצטבר עליהן הן נראות לעיתים כהות יותר, אפרפרות. הקוביות שזוויותיהן משתנות יוצרות מרובעים, משולשים, מעוינים, צינורות וגבשושיות, והקומפוזיציות מרובות־החלקים מתאחדות אף הן ליסודות גדולים יותר. ביצירה אפשר להבחין בדימויים שונים: שערים, עמודים המהדהדים את עמודי בית המקדש "בועז" ו"יכין", לוחות הברית, חושן הכהן הגדול ובו אבני החן, מעין עיטור מעגלי מיוחד. גם מגן דוד בולט בסבך הקוביות שמעל השער המרכזי. את היצירה תכנן האמן שרגא ווייל ואת ההרכבה ביצעו האמן משה סעידי וצוות הסטודיו שלו.

שרגא ווייל (1918–2009) נולד בניטרה שבסלובקיה, התחנך בתנועת השומר הצעיר, ועד מלחמת העולם השנייה למד באקדמיה לאמנות בפראג. בשל המלחמה נדד לבודפשט בהונגריה ועסק שם במסגרת המחתרת ההונגרית בזיוף תעודות, נתפס ונכלא עם אשתו שרה בכלא ההונגרי. בדרכם ארצה נעצרו בני הזוג ווייל בקפריסין וב־1947 הגיעו לארץ והצטרפו לקיבוץ העוגן. ב־1953 למד אומנות ב"בוזאר" בפריז. שרגא ווייל התגורר בקיבוץ כל חייו ויצר בכל מיני טכניקות; בציור, ברישום ובאיור, בגרפיקה ובהדפס, בעיצוב ובפיסול, ויצירתו נעה בין הראליזם הפיגורטיבי למופשט הסימבולי. יצירותיו המגוונות משולבות במרחב הציבורי בקיבוצו ובמקומות אחרים בארץ ובעולם.

משה סעידי נולד בעיר המדאן באיראן, בן שמיני למשפחה משכילה בת שנים עשר ילדים. בילדותו נחשף למלאכת הבנייה והתנסה בה, וזו השפיעה על המשך דרכו בעולם היצירה. בה־בעת החל  לצייר, לפסל ועסק בקליגרפיה. בגיל 13 עלה לישראל במסגרת תנועת החלוץ ונקלט בקיבוץ כפר מנחם.

במשך השנים למד אמנות בכל מיני מוסדות; מכון אבני (1958), המדרשה לאמנות בתל אביב־יפו (1960), בית הספר לאמנות סנט מרטין בלונדון (1961) ובחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב (1990). מסוף שנות החמישים החל לעסוק בציור ובפיסול בחומרים שונים, ובהמשך התמקד בפיסול בקרמיקה. ב־1960 זכה במלגת קרן שרת ונסע לאנגליה ללמוד אמנות, ושש שנים אחר כך ב־1966 זכה במלגה נוספת ושב לאנגליה ללמוד אצל הפסל הנרי מור.

עם שובו ארצה החל ליצור קירות קרמיקה במבני ציבור ברחבי הארץ – בסך הכול עיצב כ־140 קירות. אחדים יצר בשיתוף אמנים אחרים, ובהם שרגא ווייל, שמוליק כץ, משה שק, משה קסטל, נורה ונעמי וציונה שמשי. שילוב אמנותו באדריכלות הביאוהו לשתף פעולה עם אדריכלים רבים, ובהם אדריכלי המחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר: שמואל מסטצ'קין, מנחם באר וחיליק ערד. בקירותיו נתן ביטוי לערכי העבודה והקשר אל הקרקע וגאולת הארץ, אך שילב גם את ערכי היהדות – אם באמצעות סמלים מסורתיים כמו מנורה, מגן דוד ותשמישי קדושה ואם באמצעות ייצוג טיפולוגי לכתב העברי לדורותיו. ביצירותיו אף שיבץ מדי פעם בפעם פסוקים מן המקורות.

עם הקמת מפעל קרמיקה כפר מנחם בקיבוצו עיצב את סדרת המוצרים הראשונה שלו. אחר כך ייסד את המחלקה לקרמיקה ארכיטקטונית, שפעלה בו במשך 40 שנה עד לסגירתו בראשית שנות האלפיים.

במשך השנים הציג סעידי עשרות תערוכות מעבודותיו ואצר תערוכות לאמנים אחרים. ב־1991 ייסד את גלריה מגדל בתל אביב־יפו והיה עד שנת 2021 האוצר שלה, לפי מיכאל יעקובסון.

מצב השתמרות היצירה: בית הכנסת עומד בפני שיפוץ חיצוני והסרת מסגרת הקורות סביבו. עדיין לא ידוע מה יעלה בגורל היצירה. משפחת האמן והאמן משה סעידי שהשתתף בהרכבת העבודה מנסים לנהל מאבק לשימורה.