שטיח

יצחק וינברג (1938) נולד בקרקוב שבפולין, ועם פלישת גרמניה לפולין עבר עם משפחתו לגטו קרקוב. בשנת 1942 כשנשלחה משפחתו למחנה ההשמדה בלזץ, הוברח אל מחוץ לגטו והוסתר אצל משפחות כפריות. שנתיים אחר כך הוברח לצ'כוסלובקיה, הועלה ל"רכבת קסטנר" ונשלח למחנה הריכוז ברגן בלזן. עם שחרור נוסעי הרכבת הועבר לשוויץ. בשנת 1945 עלה ארצה במסגרת עליית הנוער, אך משהגיעה ספינת המעפילים שבה הפליג נעצרה בידי הבריטים והמעפילים נשלחו לכמה חודשים למחנה המעצר בעתלית. עם שחרורו נשלח למוסד של אגודת ישראל בירושלים וכעבור כמה חודשים הועבר למוסד בני עקיבא "תחיה" של בפתח תקווה – שם שהה שלוש שנים. בשנים 1949–1955 התחנך בכפר הנוער כפר בתיה שברעננה ולמד בבית ספר של חיל האוויר. בשירותו הצבאי שירת בחיל האוויר עד 1964. בשנים 1964–1977 ניהל עסק עצמאי בענף חלקי חילוף לרכב.

בשנים 1977–1980 למד אמנות באוניברסיטת חיפה, ואחר בשנים 1980–1982 התמחה בכפר האמנים עין הוד ביצירת שטיחי צמר. יצירתו של וינברג, בציור ובעשיית שטיחים הינה בעלת אופי פיגורטיבי. עבודותיו נושאות אופי אקספרסיבי ומאופיינות במשיכות מכחול בולטות ובנטייה להפשטה חלקית. בנוסף ליצירתו האמנותית עסק רבות בהנצחת השואה על ידי פינות זיכרון שיצר בטכניקה יצירת של שטיחי קיר.