שירים בהר הגלבוע

כאן מונצחים דובי שמיר ובנו ערן. דובי שמיר, קצין חי"ר בן קיבוץ שדה אליהו, נפל בניצנה ב‏־17 באפריל 1977 ובנו ערן שמיר, קצין צנחנים ממזכרת בתיה, נפל בקרב בלבנון ב־15 במאי 1997.  את המצפור הממוקם בראש מעלה עיצב יונה קולמן. בדרך אליו על הסלעים לצד השביל הוצבו לוחות ועליהם נחקקו קטעי שירים על אודות נוף הגלבוע והעמק, שירים משל אברהם שלונסקי, דורית צמרת, לוי בן־אמיתי ונתן אלתרמן. במרכז המצפור ניצבת סככה וניתן לשבת בצילהּ. על לוחות האבן שלפניה יש רישומים פנורמיים של הנוף הנשקף ועל אחד הלוחות ציטוטים מספרי שמואל א וב: על אודות הקרב שהתרחש כאן ובו נהרגו המלך שאול ובנו יהונתן וקינת דוד עליהם. לצד לוחות אלו ניצב לוח המביא את קורות חיי הנופלים ונסיבות נפילתם. מימין הלוח חקוקים דברים על האב, ומשמאל – על הבן. בין הדברים כתוב: "'הרי בגלבוע' עדים כי שירם לא ייתם, אב ובן שכה מעט הכירו והם כמעט אותו אדם". בסמוך מצבה ועליה פרטי ההנצחה ומילות שיר משל יוסף שריג: "… אהבנו תמיד את הבית, השמש, שדה הנפתח בנשמה, ושבנו עתה אליכם, פשוטים כתמיד ורוח אין בנו", לפי אתר יזכור.