שער האותיות

בקצה רחוב שמעון הצדיק הוסבו בזמנו שיכונים לקמפוס "ישיבת אור שמח". במרוצת השנים גדלה הישיבה והתפתחה ומשביקשו לבנות בניין חדש יותר, מרווח ונאה לתלמידים, הסתבר שאין די שטח פנוי. לכן הוחלט לבנות את בניין בית המדרש בתת־הקרקע של החצר במרכז השיכון. האדריכל ירון קופרשטוק שתכנן את הבניין, הצליח ליצור מקום לימוד שטוף אור טבעי, המציב את התלמידים במרכז האולם תוך הדגשת חשיבותו של ארון הספרים היהודי.

כיוון שבמקור יועד הבניין לבתי מגורים, לא עוצבה בו כניסה ייצוגית כראוי למבנה ציבור. כדי לשנות זאת תכנן האדריכל  את "שער האותיות". זהו אלמנט פיסולי עשוי כולו אותיות ברזל, ואלה מתחברות לפסוקים מהספר "משך חכמה" (1927) שכתב הרב מאיר שמחה הכהן, הרב שעל שמו קרויה הישיבה "אור שמח". המאמצים שהשקיעו האדריכל וצוותו כדי שהכתוב יהיה קריא לא צלחו, ולכן לנוחות הקהל, על קיר בכניסה למבואה תלוי הטקסט. השער מרשים ומושך את מבטם של הנכנסים בו כלפי מעלה, הוא ממסגר את השמיים באותיות עבריות ומרמז על הרצון של המקום לחזק את הקשר בין האדם ובין שמיא, לפי מיכאל יעקובסון, חלון אחורי.