תבליטים

את התבליטים יצרו הילדים בשנת בר־המצווה עם המורה לאמנות לאה פרנקל.

"מכל השנים שלימדתי בבית הספר המקומי, כאשר בחלקן גם ניהלתי אותו, הדבר שממנו נהניתי ביותר היה הוראת הציור והמלאכה. אני לא זוכרת יום שלא רציתי לקום לעבודה. לא היה לי משעמם אף פעם והכול בזכות הילדים: כל ילד הביא את היצירתיות המיוחדת שלו. אין שני ילדים זהים שיציירו אותו הדבר או יעשו
מוצר זהה בשיעור. הציור והמלאכה ליוו את כל היבטי החיים בבית הספר. ליווינו את שיעורי ההיסטוריה. כאשר למדו על רומא ויוון בנינו בית מהרקולניאום. כאשר למדו על מצרים עשינו נייר מפפירוס ואפילו גידלנו צמחי פפירוס במיוחד למטרה זו. כאשר למדו על אשור עשינו חותמות גליל מגבס, ואחר כך גלגלנו אותם על חומר.
ליווינו כל חג וחג. בחנוכה עשינו נרות שמן מחומר והכנו ויטראז'ים לכל חלונות אולם הספורט וגם לחדר האוכל הישן. בסוכות הזמנו את הסבים לסוכה שקישטנו בעצמנו. בפורים הילדים עבדו קשה על הכנת האולם לחגיגה, ובסיום שנת הלימודים הכנו את התפאורה להצגות שהצגנו לפני החברה כולה. בשנת הבר־מצווה כל ילד הכין מתנה להוריו ובנוסף הכיתה כולה הכינה מתנה לקיבוץ. זה היה סיפור ארוך. קודם החליטו יחד מה לעשות. כל אחד הכין סקיצות ורעיונות וביחד החלטנו מה עושים ואיך. ניתן לראות עדיין חלק גדול ממתנות אלה: באזור בית הספר הישן מול הכניסה לאולם הספורט "מקומות העבודה של ההורים" בקרמיקה. היום במשרד של פרדי "מודל של בית העמק". על קירות בחדר האוכל ובמועדון מרבדים עגולים מצמר. בקיר של מחסן הבגדים פסל קרמי. בכניסה לקיבוץ על הדשא, פסיפס. בכניסה לאורך המעקה שליד חמכון הנכון, פסיפס בו "ברוכים הבאים" בשפות שונות", לאה פרנקל, באדיבות ארכיון בית העמק.