מספר יצירה: #4747
גרביאן צוקי
2023
דמויות
משאית
משאית
פרטית
7.5X2.4 מטר
צבע
ציור
פרטי
חוץ
כן
דיוקנאות
האוצרת ויזמית התרבות רונית רייק הזמינה אמנים לצייר על גבי המשאיות, מתוך מחשבה על הנגשת האמנות לקהל רחב בכל רחבי הארץ בדרך מקורית. לדבריה, הרעיון צמח אחרי ההשבתה המוחלטת של תקופות הסגרים – והיא רואה במיזם כלי להשבת החיים לתרבות והתרבות לחיים. לשם ביצוע התוכני היא פנתה אל חברת "פליינג קרגו", וזו נענתה ליוזמה המקורית והפכה את משאיות המשלוחים שלה החברה לאמנות בתנועה. ״החברה הסכימה לוותר על הלוגו הגדול שהיה על דפנות המשאית לטובת עבודות אמנות מקוריות, שציירו אמנים מובילים ישירות על גבי המשאית״, היא אומרת. כך הפכו המשאיות למצע לציור בפורמט עצום. לצורך הביצוע העמידה החברה במה מיוחדת במרכז הלוגיסטי שלה. כל אמן הגיע עם סקיצה, ופיתח לעצמו טכניקה לציור על גבי המשאית, לפי חגית פלג־רותם, פורטפוליו.
צוקי גרביאן נולד בירושלים (1976–) הוא בוגר המדרשה לאמנות 2000, למד רישום וציור בתחנה 2009–2010. בשנים 2007–2021 היה מורה לאמנות במוזות יפו. כיום מלמד ציור ורישום במוזאון תל אביב לאמנות ובביה"ס לאמנות מנשר.
בתערוכת היחיד הראשונה שלו "מרס כפול" עסק בין היתר בהשחתת יצירות אמנות – אחת ממגוון התופעות המוכרות כסינדרום סטנדל (תופעה פסיכוסומטית שגורמת לבלבול, סחרחורות, עילפון והזיות כתוצאה מחשיפה ליופי רב) המתייחסת לתגובה לחשיפה עמוקה ליצירות אמנות וכוללת גם מקרי השחתה של יצירות, כפי שקרה למשל ל"משמר הלילה" של רמברנדט, ול"ונוס מרוקבי" של ולסקז. בתערוכה שהוצבה בביתו של אספן וסוחר האמנות סרז׳ תירוש ניסה גרביאן ליצור מראה של אוסף פרטי שהושחת כתוצאה מהתקף זעם של בעל הבית. בחלל הוצבו העתקים של מאסטרים. לדוגמה, היצירה "סן סבסטיאן" של טיציאן הפכה ללוח קליעה למטרה והוטלו עליה חיצים. "מרס" של ולסקז הונחה על הרצפה כדי לפנות מקום למראה, ובציור של רמברנדט – במקום חתימתו המקורית שצוירה כ־trompe l'oeil, נחרט שמו בעברית. בעבודה המרכזית "וונדר וול", שהייתה ציור המורכב מ־92 דיוקנאות עצמיים, פעולת הציור התחלקה לעבודה מהתבוננות ישירה ביצירות מופת וברגע מסוים נעשה ויתור על המקור והמשך העבודה נעשה מהדמיון, ועד לאובדן שליטה (מתחיל בציור ביד ימין ואז עובר לשמאל, או מצייר בשמן ואז שופך על הדיוקן לק, נוגח' בועט, מורח, משייף במשחזת זווית ועוד).
הדיוקנאות שצייר גרביאן על המשאית הם ניסיון ליצור blow up לציורים שהיו במקור בגודל טבעי, ציור בשמן על דיקט בגודל 30 על 30 ס"מ ולנפחם כמעט פי מאה. מתרחשים שני שינויים מהותיים: מה קורה למשיחות המכחול בהמרה לממדים העצומים והשימוש בצבעי אקריליק תעשייתיים. כמו כן, התעוררו גם שאלות חדשות בדבר שליטה, בנייה והרס ושאלות העוסקות במבט ובתנועה, לפי אתר "אמנות בדרכים".
