מספר יצירה: #7942
ויטס ססיליה
2024
7 באוקטובר, מלחמה, שירה
שדרות
אנדרטה בגן הזיכרון והגבורה
עיריית שדרות
אבן
חריטה
ציבורי
חוץ
כן
עמודי הנצח
גן הזיכרון והגבורה בשדרות ניצב על חורבות תחנת המשטרה שנחרבה בעת מתקפת הפתע על ישראל ב־7 באוקטובר 2023. הגן מנציח את תחנת המשטרה, את אנשי כוחות הביטחון שנפלו בהגנה עליה ואת אזרחי העיר שנרצחו במתקפה. הוא תוכנן במשרד שלומית עצבה, ואת האנדרטה שבמרכזו תכננה ססיליה ויטס. האנדרטה בנויה מח"י עמודים – עמודי הנצח, ועליהם חקוקים שירים ופסוקים. בחלקה האחר שביל נופלים לזכר בני ובנות העיר שנרצחו ונהרגו על הגנתה, שביל המחופה באבנים מהריסות התחנה.
לפי המעצבים, הרעיון שעמד בבסיס תכנון שביל הנופלים לזכר בני ובנות שדרות שנפלו במלחמת חרבות ברזל, היה לייצר מרחב שהחתך הנופי שלו הוא הביטוי הסמלי של השבר והתקומה: הריסות תחנת המשטרה בבסיס הגן כיסוד, וממעל גן פורח המבטא לבלוב וצמיחה. לפיכך שביל הנופלים בנוי כמעבר נמוך מגובה הגן, הגובל בצידו האחד בגביון: קונסטרוקציית ברזל המשכית הבנויה ממוטות זיון שמולאה בשרידי הריסות תחנת המשטרה והיא מלווה את השביל. שם פוגשים המבקרים את סיפורי הנופלים השזורים לאורכו. בחלקו העליון הגביון מלוּוה באלמנט קורטן ייעודי המאפשר לכל מבקר להניח נרות נשמה ובתוך כך מתאפשר סימון המרחב באור המשותף. ממעל מראה ירוק של גן פורח. האנדרטה, שניצבת במקום שבו עמדה תחנת המשטרה שנהרסה, בנויה מח"י אלמנטים אנכיים בגובה של כאחד עשר מטרים, הסמוכים זה לזה ומתנשאים אל על. מקבץ העמודים הניצבים כמבנה אחד שבמרכזו חלל חסר מייצגים את האנשים המופלאים של שדרות ולספר באמצעותם על הרוח המקומית, על תחושת הערבות ההדדית של הקהילה ועל היכולת לעמוד ביחד, זקופים ומגוננים, זה לצד זה, גם ברגעים הקשים מנשוא. החלל החסר – מזכיר לנו את בני שדרות ומגיניה הגיבורים, שנפלו במהלך אירועי 7 באוקטובר ושלנצח יהיו חלק חסר–נוכח ובלתי נפרד מקהילת שדרות.המבנה הפתוח של העמודים מזמין את המבקר לשוטט ביניהם.
המביט אל על, יראה את אותיות האלף בית חרוטות בחומר על צמרות העמודים, מסלות את הרוח ואת התפילה בהשראת הביטוי "גווילין נשרפים ואותיות פורחות" (עבודה זרה, יח). על אף שעברנו שבר נורא, כמו קלף של ספר תורה שעלול להישרף, הרוח שאותה מייצגים האותיות והציטוטים, לא תישבר, תיוותר תנצח. את הציטטות החרוטות על העמודים, בחרו בהשתתפות תושבי העיר שדרות, מעין מהלך אוצרותי. חריטת הציטוטים על גבי העמודים העשויים ברזל ומחופים בלוחות בטון – מטרתה לשוות לאותיות מראה נצחי, לחרוט אותן במרחב הציבורי ובתוך כך בזיכרוננו כדי שאת שאירע, לא נשכח והם יישארו סימן זיכרון גם לדורות הבאים. מי שליבו חפץ, יוכל לזהות שבצירופי אותן האותיות מסתתרות מילים הטוענות את המרחב ברובד נוסף של משמעויות, מקור לחוסן, נחמה, תקווה ותפילה.
