מנורה

ראשיתו של מבנה בית הכנסת ב־1946, כשבני הזוג האדריכלים בלהה וארתור שרגנהיים הוזמנו לתכנן את המבנה. הקמת בית הכנסת בקיבוץ הייתה אז חידוש יוצא דופן. במודל הקיבוצי שהתגבש היה מוקד קהילתי מרכזי אחד – חדר האוכל. בקבוצת יבנה נבנה לראשונה מוקד נוסף המקביל לחדר האוכל – בית הכנסת. בני הזוג שרגנהיים אדריכלים מודרניסטים מובהקים, יצרו בליבו של הדשא הגדול של הקיבוץ, בין המשק, חדר האוכל ובתי הילדים, מבנה קופסתי ומשני צידיו אגפים נמוכים מקורים בפרגולה בנויה. על אף שחברי הקיבוץ ביקשו כי מעמד הנשים יהיה דומה ככל הניתן למעמד הגברים, הפתרון שלהם לעזרת הנשים היה מסורתי, והנשים נשלחו אל קומת גלריה גבוהה, הרחק מעזרת הגברים. האדריכלים דאגו להגביה את מרכז תקרת האולם ומבעד לפתחי חלונות נסתרים אפשרו לאור יום ואוורור טבעי לחדור אל עומק בית הכנסת. 

בחזיתות האורכיות יצרו צורת מנורה גדולה המורכבת משילוב של לבני זכוכית ובטון, ואלה הוסיפו גם הם אור טבעי וגם ייחוד לבניין הנקי מקישוטים, לפי מיכאל יעקובסון, "בית הכנסת המחבק", דבר 2021

בית הכנסת המחבק, דבר 2021.